חנוכה הוא חג של ניסים. אנחנו שרות על "הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם",
מדליקות נרות ומספרות את סיפור הגבורה.
אבל האם עצרת פעם לחשוב מהם הניסים של "בזמן הזה"?
האם יש לנו מקום להכניס את אור התודה לתוך השגרה העמוסה של ימי החג?
אמש, בעודי יושבת עם ילדיי לאור נרות חנוכה המרצדים,
הנחתי לצידנו את כרטיסי השיח בהודיה שיצרתי במיוחד לחג.
באחד הכרטיסים הופיעה השאלה: "על מה את/ה מודה לה' בחג חנוכה?".
החמודים הקטנים שלי, בלי להתבלבל, ענו "על הניסים שה' עשה איתנו בימים ההם בזמן הזה!".
חייכתי לעצמי על התשובה המתוקה והרגשתי שאני רוצה לקחת אותם עוד צעד אחד קדימה.
"זה נכון ויפה", אמרתי להם, "אבל אני רוצה לדעת על מה אתם מודים ביומיום שלכם? משהו טוב שקרה לכם ממש בשבוע האחרון?".
התשובות שקיבלתי היו רגעים מרגשים:
"שה' עזר שלא היו פקקים בדרך להדלקת נרות אצל סבתא",
"שה' עוזר לי בחיים",
"שה' שם אותי בבטן שלך".
הרגשתי שהדמעות חונקות את גרוני. בתוך אור הנרות, השיח הזה פתח את הלבבות שלנו למקום כל כך נקי, עמוק ומחובר.
המשנה במסכת ברכות מלמדת אותנו כי "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". זו תפיסת עולם שמהווה את הליבה של עבודת התודה שלנו.
חנוכה, יותר מכל חג אחר, מלמד אותנו שגם בתוך ההסתרה בתוך החושך הכי גדול של גלות יוון מסתתר אור עצום.
הכרת תודה היא לא רק מילה יפה, היא כלי לשינוי תודעתי.
מחקרים בפסיכולוגיה חיובית מראים לנו שתרגול הכרת תודה באופן קבוע משפר את מצב הרוח, מפחית סטרס ותורם לבריאות הנפשית והפיזית שלנו.
בחנוכה, כשאנחנו מדליקות את הנרות, אנחנו בעצם מבצעות פעולה של "הפצת האור".
כשאנחנו מודות על הטוב גם כשהוא קטן, כמו נר בודד בחושך
אנחנו מפיצות את האור הזה החוצה, הופכות אותו למשהו שאי אפשר להתעלם ממנו.
אנחנו כל כך רגילות לצפות לניסים גדולים, ל"פיצוץ" של ישועה, שאנחנו שוכחות שהניסים הגדולים ביותר מסתתרים בתוך הפרטים הקטנים של החיים.
הודיה על הדרך: כמו הילדים שלי שהודו על כך שלא היו פקקים,
היכולת שלנו לראות את ההשגחה הפרטית ברגעים היומיומיים היא זו שבונה את האמונה שלנו.
הודיה על המשפחה: היכולת להודות על ה"יש" שלנו על הילדים, על הבריאות, על הבית היא הבסיס לכל שפע.
הודיה כתרגול קבוע: אל תחכי לחנוכה כדי להודות.
השימוש בקלפי ההודיה, בכתיבה ביומן תודה, או פשוט בעצירה של דקה עם הילדים, יוצר מסורת משפחתית של ראיית הטוב.
אני מודה לה' על היצירה הזו, על קלפי ההשראה ועל היומן תודה, שזכיתי ליצור מתוך שליחות אמיתית לקרב לבבות,
להפיץ אור בעם ישראל ולעזור לנשים למצוא את המקום שלהן בתודה.
השנה, אל תסתפקי רק ב"הדלקת נרות". תדליקי גם את האור הפנימי שלך.
תשתמשי בזמן המשפחתי סביב הנרות כדי ליצור שיח של תודה, כדי לראות את הניסים שקורים לכם עכשיו, ב"זמן הזה".
והנה שאלה בשבילך, יקרה:
כשאת מסתכלת על השבוע האחרון שלך – מהו הנס הקטן או ה"דרישת שלום" הקטנה שקיבלת מבורא עולם? מה הדבר האחד שאת מודה עליו היום?
אני מזמינה אותך לכתוב לי כאן בתגובות למטה, בואי נהפוך את המקום הזה למעגל של אור והודיה משותפת!
באהבה ובאור גדול,
מוריה טויטו – מזמור לתודה 🎶💖
שתפי מישהי שאת אוהבת :)
מלאי את הפרטים והמדריך אצלך במייל
מלאי את הפרטים והמדריך אצלך במייל
