שיעור בהודיה מהמשחקים של הילדים – לראות טוב גם בדברים הקטנים

בלוג שני בסדרה של החופש הגדול בהודיה, למי שטרם קראה ממליצה לקרוא גם הבלוג הקודם בקטגוריה חופש גדול

יצאתי עם הילדים למתחם מתנפחים שהמועצה הפעילה עבורנו בחינם לכבוד החופש הגדול, הילדים היו בעננים!!

ואני כהרגלי בקודש מחפשת ללמוד,
לגדול
ולהבין כל סיטואציה לחיים עצמם,
וכמובן להיות בהודיה.

אז נתחיל במיקום, הרגיש לי הכי "רגיל ובטוח" שמיקום האטרקציה היה בכניסה למתחם הקניות שלנו "שער בנימין",
לא חשבתי פעמיים אם ללכת או לא,
אבל בתכלס, כשהיינו שם פתאום שראיתי את האבטחה שהיתה חיילים, משטרה,
נדלקה לי נורה אדומה שלא סתם לא הרבה אנשים הגיעו לפעילות.. כנראה שיש אנשים שחוששים מהמצב הבטחוני..

חשבתי לעצמי איזה כיף לילדים שאין להם דאגות, חיים בעולם משלהם, בוטחים באבא ואמא שעושים את הטוב ביותר עבורם,
ואולי אנחנו גם קצת ילדים? אולי אם אנחנו נבטח בבורא עולם כמו ילדים,
נזרוק את השכל ונדע בביטחון גמור שכל מה שקורה אתנו, כל מסלול חיינו הוא מאת ה' ולטובתנו הגמורה…
אולי אז החיים שלנו יהיו שלווים ורגועים יותר?

אני כותבת לכן ועולה לי זיכרון, מהתינוק הראשון שזכיתי ללדת, שמעוני, נס מעל הטבע, אחרי 4 שנות ציפייה
לא היתה מאושרת ממני,
הייתי סטודנטית צעירה ולכל מקום הוא היה הולך איתי,
מחובר קרוב לאמא על מנשא, ויום אחד אני זוכרת אותו כך קרוב אלי, אוחז בחולצה שלי ונרדם שינה מתוקה,
אני ניגשת לבנק הייתי צריכה להפקיד שיק או למשוך מזומן,
אני ניגשת לפקידה והיא מסתכלת עלי ואומרת
"תראי באיזה ביטחון הוא אוחז ביד הקטקטנה שלו בחולצה שלך וישן שינה מתוקה ללא דאגות, הלוואי שאנחנו היינו כך מול בורא עולם"!

אז נניח למצב הבטחוני בצד, השתדלתי לא לחשוב על זה כדי לא להיכנס לסרטים וחרדות, ופשוט להנות מהחוויה,
להודות שבורא עולם זימן לנו פעילות חוויתית וחינמית לילדים לי הבית,
להודות על כל החברות שפגשתי ויכלתי לפטפט איתן קצת בין לבין, להודות שהילדים פגשו חברים ונהנו לשחק יחד
להודות שהתורים לא היו ארוכים, להודות שהמדריכים היו אדיבים ועוד

באחד המשחקים קשרו את הילדים ואז הם קפצו למעלה, ככל שקפצו חזק יותר הגיעו גבוה יותר,
וזה הזכיר לי את משל הצפרדע,
שמו צפרדע בכוס חלב, היא הרגישה אבודה כל כך, היא ניסתה לקפוץ קצת, ועוד קצת, אך הרגישה "שאין לה סיכוי"
עד שלאט לאט החלב הקריש והפך לגבינה והסיכוי שלה לצאת, היה קלוש, והיא נשארה שם… לעולם
אילו רק היתה הצפרדע מנסה בכל הכח,
היתה מאמינה ביכלת שלה לעוף לגבהים חדשים,
לעבור את המחסום הזה שהיא ניצבה מולו קשה ככל שיהיה
אילו רק היתה מנסה עוד פעם אחת
יכול להיות שהיתה ניצלת, ומשוחררת לחיים חופשיים

וזה הזכיר לי קצת אותנו,
לפעמים אנחנו עומדים לפני מחסום גדול בחיים,
זה יכול להיות ממש בכל תחום,
ואנחנו מרגישים "די נו זה אבוד מראש ניסתי כל מה שאני יכולה וזה לא עזר" "נו מה הסיכוי שמישהו יעזור לי או אצליח לפתור את הבעיה"
ואנחנו מרימים ידיים מראש

לו רק היינו יודעת,
שעוד מאמץ קטן,
עוד תפילה מהלב,
עוד כתיבת תודות לה'

היתה יכולה לקרב אותך לישועה שלך
לא היית עושה את זה?

ועוד משחק מגניב שהילדים שיחקו בו היה חגורה שקשרו את הבטן,
והם היו צריכים לנסות להתקדם כאשר החבל שמחובר לחגורה מושך אותם אחורה

למדתי מזה 2 דברים
1. יצירתיות- ילד אחד שלי השתמשת ביכולת המהירות, רץ ישר בכל הכח וצלח את כל הדרך
ואילו ילד אחר הלך בצעדים מדודים אבל ניסה להיעזר בכל מה שהיה על המתנפח בצדדיו, בריצפה, בכל איברי גופו כדי להתקדם לאט אבל בטוח
כך בחיים שלנו הרבה פעמים נדרשת יצירתיות, דרך אחת לא עבדה, אז תנסי דרך אחרת, אל תוותרי תמיד תנסי לחשוב מחוץ לקופסא

2. התמדה- ראיתי את הילדים וישר משהו בי התעייף, אמרתי לעצמי לי אין אפילו כח לנסות לעשות את המשחק הזה הוא נראה מתיש כל כך,
ואילו הילדים הסתכלו על זה כאתגר, ניסו שוב ושוב ושוב וכשהם הצליחו הם היו פשוט מאושרים!!
כך גם בחיינו לפעמים את רוצה משהו ומראש מוותרת בגלל העבודה הקשה שזה יידרוש ממך,
אבל אם תגידי לעצמך אני עושה רק צעד אחד קטן ואחכ' רק עוד צעד אחד ותתמידי בדרך, בסוף תגיעי למטרה!

אז נסיים בתודה לבורא עולם שנתן את הכוחות לצאת איתם
תודה למועצה שארגנה לנו אחלה פעילות ללא תשלום
תודה לכוחות הביטחון ששמרו עלינו
תודה לבורא עולם על הרישון נהיגה, על הביטחון לנסוע לבד עם הילדים
תודה לילדים שלי המתוקים, שמלמדים אותי כל כך הרבה
ובזכותם אני מי שאני היום!

תודה!

אם את גם רוצה להכניס את השפה של ההודיה לבית שלך, ממליצה לך להיכנס לחנות שלי,
להתחדש במארז המשפחתי של הודיה, או בערכה הדיגטלית שיצרתי במיוחד לחופש הגדול